חזיונות נבואיים של עתיד העולם

חזיונות נבואיים של עתיד העולם
חזיונות נבואיים של עתיד העולם
Anonim

אתה יודע, תמיד התעניינתי בשאלות הקשורות לחזיונות נבואיים. למדתי את הנושא די מקרוב ורבות מהתחזיות שעשו אנשים שקיבלו אותן בכמה "חלקי תודעה" או בחלומות - מתגשמות באמת. אתאר כאן את החזון שלי, שלא בא בחלום, אלא ב"כישלון "שכזה כאשר חלום ומציאות מעורבבים יחדיו.

אני עומד על גבעה קטנה ליד הכביש המהיר. השמים הצהובים מכוסים ברעלה מעושנת, אותו צבע צהוב כמו כל מה שמסביב. שמתי לב שהכל מכוסה באבק הצהוב הזה. קטן, מכסה ממש הכל.

לכביש המהיר יש אותו גוון צהוב בגלל האבק הזה. היו בעבר חגורות יער לאורכו, אך רק שלדים מיובשים נטולי עלים נותרו מהעצים. מרחוק, מבעד לרעלה צהובה, ניתן היה לראות בניינים רבי קומות, איזו עיר גדולה.

בצד אחד של הכביש המהיר, משמאל, לא רחוק מהכביש, בקטע שווה שהוכן היטב עם שימוש בטכנולוגיה, היו אפילו שורות של אוהלים לבנים. היו חביות כחולות של מים ומחוללי חשמל. היו הרבה קופסאות מוערמות, ככל הנראה עם מזון ותרופות.

אבל, נראה שמאז הקמת בית החולים השדה הזה (וזהו זה) איש לא השתמש בו מעולם. רבים מהאוהלים התפוצצו מהרוח ובפנים היו שורות ספות מכוסות בסדינים לבנים.

שמתי לב שאין כמעט צלילים. לא היו קריאות ציפורים, שום רעש של מכוניות, שום דבר בכלל, למעט אולי רשרוש קל של הרוח.

מרחוק הופיעה קבוצת אנשים ששוטטו לאורך הכביש מתוך החושך הצהוב. הם הלכו מכיוון העיר. עייפים, מלוכלכים, רבים נפצעו. גברים, נשים, ילדים. הם לא הלכו בצורה מאורגנת, אלא שוטטו באיזשהו גוש מרופט.

כשהמון זה הגיע לאוהלים, הם מיהרו לשם בחיפוש אחר מים ומזון. אין ארגון, רק המונים מטורפים המוחצים הכל בחיפוש אחר מזון ומים. אבל בתוך הטירוף הזה, אחרת אי אפשר לתאר, כי הראשונים למהר לאוכל ומים הם אלה שהיו חזקים יותר, מפזרים נשים וילדים, קרוב מאוד מאחורי שורות העצים המיובשות, נשמע קול מוזר.

כאילו משהו מתקרב, זה היה קול פרסות וקול עמום של נשימה כבדה. אנשים שמעו את זה והבהלה תפסה אותם. צורחת, צורחת, בוכה. הם מיהרו להסתובב בין האוהלים, ודרך שרידי חגורת יער יבשה, שבירת גזעי עצים וריסוק שרידי שיחים, גל של חיות שונות מיהר לחצות את הכביש המהיר.

היו שם סוסים, פרות, זאבים, שועלים, איילים, חזירי בר, כמה חיות קטנות ואפילו ארנבות. כל המסה הזו חצתה את הכביש המהיר ותקפה אנשים. כמו באיזה קליידוסקופ מדמם, ראיתי איך פרה רגילה אחזה בידה של אישה ותנועה אחת הוציאה אותה מהאמה. הכל נגמר מהר מאוד.

החיות, לאחר שהרגו אנשים, החלו לטרוף אותן. ואפילו אוכלי עשב עשו זאת. התרשמתי שהתנהגותם של בעלי חיים לאנשים שנמלטו מהעיר כבר מוכרת, שכן הם הגיבו על עצם הצליל של בעלי חיים מתקרבים מבלי לראותם.

ואז חלף הזמן גדל. גם אני עמדתי באותו מקום, יום ואחריו לילה והכל קרה במצב מואץ. ראיתי את השמיים הופכים כהים וצהובים יותר עם ערפיח צהוב גובר. כמו כביש המהיר סוחף בדיונות חול של אבק צהוב.

בית חולים שדה, גופות של אנשים ובעלי חיים. כן, החיות שתקפו את האנשים היו מתות. הם היו מפוזרים בכל מקום, רצופים בגוויות אנשים.

ואז, מאותו צד ממנו הגיעו פעם אנשים, הופיעה קבוצת יצורים מוזרים. היו שם אחת עשרה. הם לבשו גלימות עם כיפה לבנה. הם הלכו בקצב קבוע, בלי להתכופף. מוזר, כאילו הבובות התעוררו לחיים.

כשהגיעו למקום בו נראו שרידי אוהלי בית החולים השדה וגופות נפוחות ומתפרקות של בעלי חיים ואנשים, זו שהלכה מלפנים התכופפה מבלי לעצור, הושיטה את ידה, אחזה בזרועה של אישה המונחת על בכביש, ותנועה אחת הוציאה אותו החוצה והביאה אותו אל פיו.

מוזר, אבל אני לא יכול לקרוא להם אנושיים. הגלימה הסתירה את הרגליים, הזרועות והראשים. כן, הם נראו כמו אנושיים, אולי אנשים, אבל היה בהם משהו יוצא דופן ומוזר.

ובעוד חשבתי על זה, צופה בהם נעלמים בתוך הערפל הצהוב, טורף את החלקים הקרועים של גופי אדם בדרך, התברר לי מי הם - שונה.

ואז הזמן האץ שוב והשמיים הפכו כהים יותר והפכו לא רק לצהובים, אלא כמעט לאדומים בדם. הוריקנים החליפו עמודי טורנדו. אף פעם לא ירד גשם. לא היה ברק. רק משבי רוח וטורים של טורנדו מאובקים.

כמעט ולא נותר דבר מבית החולים בשטח. גופות של אנשים ובעלי חיים התפרקו מזמן ורק עצמות וצלעות נראו מבצבצות מתחת לאבק הצהוב שכיסה את כל מה שמסביב. ואז הופיע קיר שחור מרחוק בערפל צהוב, הוא התקרב, מתקרב יותר ויותר, והבנתי שמדובר בגל צונאמי ענק.

ככל הנראה, זהו סופה של ההיסטוריה של הציוויליזציה האנושית המודרנית. זה כבר היה וכך יהיה - השטף הגדול.

טיהור כדור הארץ מפני לכלוך, חידושו והשקת סבב פיתוח חדש של העולם החדש.

מוּמלָץ: