לאחר שניתחו תמונות לוויין של מדף הקרח איימרי במזרח אנטארקטיקה, מדענים גילו שבחורף 2019 נעלם אגם מפני השטח שלו, לתוכו מי התכה שנאספו בקיץ. המחברים מאמינים שמסת המים פרצה את עובי הקרחון ונכנסה לאוקיינוס. תוצאות המחקר מתפרסמות בכתב העת Geophysical Research Letters.
חוקרים מהמכון האוקיאנוגרפי של סקריפ באוניברסיטת קליפורניה, סן דייגו ומכון המחקר הימי והאנטארקטי של אוניברסיטת טסמניה, לא ראו את האגם בתמונות הלוויין ICESat-2 של NASA לשנת 2020 והחליטו לשחזר את ההיסטוריה של האירועים.
מכשיר הלייזר, המצויד בלוויין ICESat-2, רואה את הפרטים הקטנים ביותר של פני השטח אפילו בליל הקוטב. תמונותיו בנויות על בסיס פולסים מוחזרים של פוטונים שנשלחים על ידי לייזר. ניתוח תמונות מכ ם הראה שביוני 2019 אגם גדול בנפחו של 600-750 מיליון קוב מים נעלם תוך פחות משבוע.
במקומה נשאר שקע דמוי מכתש בשטח של כעשרה קילומטרים רבועים עם הצטברות קרח כתוש שכיסה בעבר את פני האגם. בשפל זה, המכונה על ידי המדענים "עמק הקרח", בעונת הקיץ של 2020, שוב החלו להתאסף מי היגסים היוצרים אגם חדש, אך קטן בהרבה מהקודם.
"אנו מאמינים כי המים שהצטברו באגם העמוק פתחו סדק במדף הקרח מתחת לאגם וזרמו החוצה לאוקיינוס. תהליך זה ידוע בשם שבר הידראולי", - צוטט בהודעה לעיתונות מאוניברסיטת טסמניה, להוביל מחבר המחקר, גלציולוג של תוכנית השותפות האנטרקטית האוסטרלית רולאן וורנר (רולאן וורנר).
תהליך השבר ההידראולי הוא תופעה שכיחה למדי, המובילה לקריסת מדפי קרח קטנים בחצי האי אנטארקטיקה, שם יוצרים מי ההיתוך אגמים קטנים על פני הקרחונים במהלך הקיץ הדרומי. עם זאת, זו הפעם הראשונה שמדענים מתמודדים עם שבר הידראולי בקנה מידה זה - קרחון איימר הוא בעובי של כ -1400 מטר.
ניתוח תמונות ICESat -2 שהתקבלו בעת שעבר לאורך עקבות קרקע מדויקים לפני ואחרי ניקוז האגם הראה סולם הרס אנכי - משטח הקרח באתר האגם ירד 80 מטרים, והקרחון הצף שמסביב, לאחר שהוריד את עומס המים, עלה ב -36 מטרים.
בעשורים האחרונים, עם עליית טמפרטורות האוויר באנטארקטיקה, כמה מדפי קרח חוו התכה חזקה, ומודלים מנבאים מצביעים על כך שמגמה זו תימשך. לדברי מדענים, הדבר יוביל לעלייה במספר האגמים המופשרים ולסיכון להתמוטטות גדולה של קרחונים בתהליך השבר ההידראולי.
"מכיוון שמי התכה של מים על מדפי הקרח יכולים לגרום להם להתמוטט, ובסופו של דבר להוביל לעליית פני הים, חשוב להבין את התהליכים שמחלישים את מדפי הקרח", אמרה משתתפת המחקר הלן אמנדה פריקר, גלסיולוגית במכון סקריפס לאוקיאנוגרפיה.. שגילה אגמים על פני קרחוני אנטארקטיקה בשנת 2007. "נחמד ש- ICESat-2 מציג לנו את פרטי התהליכים המתרחשים על קרח הקנה מידה כה מרחבי".
המחברים אומרים שמוקדם מדי להסיק כי ניקוז האגם נבע רק מאקלים מתחמם.
"נראה שהאירוע הפתאומי הזה הוא שיאו של עשרות שנים של הצטברות ואחסון של מי ההיתוך מתחת לכריכה מבודדת של קרח", מציין מחבר מאמר אחר, פרופסור ג'ונתן קינגסלייק ממצפה כדור הארץ לאמונט-דוהרטי באוניברסיטת קולומביה.
על פי החוקרים, עתידו של האגם הסחוט נותר לא ברור. בעונת ההיתוך 2020 שוב החלו להצטבר בו מים, אך אז רמתם ירדה. אולי, סבורים המחברים, הסדק מתחת לאגם נפתח מעת לעת.
